Vayedaber

Shvouoth

Daf 9a

אָכַל חֲמִשָּׁה זֵיתִים וְנוֹדַע לוֹ בְסָפֵק כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ בֵוַדַּאיָּן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. יְדִיעַת סָפֵק קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין יְדִיעַת סָפֵק קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. מוֹדֶה רֵישׁ לָקִישׁ בְּכֹהֵן מָשִׁיחַ שֶׁאֵין יְדִיעַת סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאת. שֶׁנֶּאֱמַר כַּֽחַטָּאת֙ כָּֽאָשָׁ֔ם. אֵת שֶׁמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי יְדִיעַת סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאת. 9a אֶת שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי אֵין יְדִיעַת סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאת.

Traduction

quelqu’un mange de la graisse équivalente à 5 olives en un état d’ignorance; entre chacune de ces parties, il ne sait pas si la graisse mangée était interdite ou non, et à la fin il le sait pour le tout; selon Resh Lakish, la connaissance douteuse suffit à fixer le devoir d’offrir autant de sacrifices d’expiation; selon R. Yohanan, une telle connaissance douteuse n’implique pas l’obligation du sacrifice. R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de R. Samuel: Resh Lakish reconnaît que la connaissance douteuse d’un prêtre oint n’entraîne pas pour lui l’obligation du sacrifice d’expiation, car il est dit (Lv 7, 7): comme le sacrifice d’expiation et le sacrifice de péché: on déduit de cette juxtaposition de termes que celui qui est astreint à offrir le sacrifice de péché suspendu pour chaque doute sera aussi astreint à offrir autant de sacrifices expiatoires; celui qui n’est pas astreint d’offrir le sacrifice de péché de doute (comme le prêtre oint) n’offrira pas non plus autant de fois les sacrifices expiatoires, mais un seul.

Pnei Moshe non traduit

אכל חמשה זיתים. של חלב בהעלם אחד:

ונודע לו בספק כל אחד ואחד. כלומר בין כל אחד ואחד נודע לו הספק שנסתפק אם אכל חלב או לא ולא נודע לו בודאי עד אח''כ שנודע לו על כולן:

ידיעת ספק קובעתו לחטאת. מה שהיה לו ספק ידיעה בין כל א' וא' מיחשב ידיעה ומחלקן לחטאות שמיד שנודע לו בספק על כל אחד קבעתו בפני עצמו וכשנודע לו אח''כ שאכל חלב בודאי מתחייב חמשה חטאות דהוו כחמשה העלמות:

מודה ר''ל בכהן משיח. דלא אמרינן גביה ידיעת ספק מחלקין לחטאת משום שנאמר כחטאת כאשם והקישן הכתוב לומר לך את שהוא באשם תלוי ומחייב על כל ספק וספק אשם תלוי אחד כל זמן שלא נודע לו שאכל ודאי כך הוא מתחייב חטאת על כל א' וא' כשנודע לו אח''כ:

את שאינו מביא אשם תלוי. אבל המשיח שאינו מביא אשם תלוי על ספק חטאו כדתנן בפ''ב דהוריות אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח וב''ד פטורין כדיליף התם מקראי והלכך אין ידיעת ספק קובע אצלו לחטאת דלא איתרבי מהקישא אלא מי שישנו באשם תלוי ונוהג בו:

מִחְלְפָה שִׁיטַּת רֵישׁ לָקִישׁ. תַּמָּן אָמַר. יְדִיעַת סָפֵק קוֹבַעַת לְחַטָּאת. וָכָא אָמַר. אֵין יְדִיעַת סָפֵק קוֹבַעַת לְחַטָּאת. תַּמָּן אֲשָׁמוֹ קָבְעוֹ. וָכָא מָה אִית לָךְ.

Traduction

Est-ce que Resh Lakish n’est pas en contradiction avec lui-même, puisqu’il dit ailleurs que la connaissance douteuse entraîne autant de fois le devoir d’offrir des sacrifices expiatoires, tandis qu’ici il n’est pas de cet avis? Ailleurs, le sacrifice de péché détermine l’obligation de l’offre pour chaque doute, tandis qu’ici (pour l’impureté à l’égard du Temple ou des saintetés) on ne peut pas invoquer la particularité du sacrifice offert pour péché suspendu.

Pnei Moshe non traduit

וכא אומר אין ידיעת ספק קובעתו לחטאת. דהכא מוקי לברייתא דלעיל כר' ישמעאל ולא בעי לפרושי כר' יוחנן ולאוקמה כדברי הכל אלמא דלית לה ספק ידיעה כידיעה. ומשני תמן אשמו קובעו כדאמרינן טעמא דהואיל ואשמו קובעו להתחייב על כל ספק אשם תלוי בפני עצמו מקשינן ג''כ לענין חטאת:

וכא מאי אית לך. אבל הכא גבי טומאת מקדש וקדשיו מאי אית לך למימר הואיל וקובעו באשם תלוי על ספיקו הא ודאי ליכא למימר הכי שהרי אין אשם תלוי בטומאת מקדש וקדשיו כדתנן בריש כריתות שאין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה לאפוקי טומאת מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד:

מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. נִתְכַּפֵּר מִקְצָת הַחֵט נִתְכַּפֵּר כּוּלּוֹ. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. לֹא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא בִידִיעָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאֵין בָּהּ חִייוּב קָרְבָּן.

Traduction

R. Yohanan paraît aussi se contredire: si quelqu’un mange de la graisse interdite (en un seul état d’ignorance) équivalant à 3 olives et offre le sacrifice expiatoire pour la valeur de 2 olives, puis reconnaît qu’il y avait la quantité de 3 olives; selon R. Yohanan, il ne sera pas dû de sacrifice spécial pour cette 3e quantité, alors négligeable, et son expiation totale sera englobée dans la première qui était partielle; Resh Lakish ne l’admet pas. Comment donc se fait-il que, pour la consommation de graisse équivalant à 5 olives, R. Yohanan fasse tout dépendre de la connaissance finale, certaine?Plus haut, R. Yohanan fait tout dépendre de la fin, parce qu’il s’agit d’un cas non passible de sacrifice (en raison de l’expiation déjà obtenue pour les connaissance partielles antérieures).

Pnei Moshe non traduit

מחלפה שיטת ר' יוחנן תמן הוא אומר. התם בהוריות לעיל מינה פליגי ר''י ור''ל באכל שלשה זיתים וסבור שהן שנים והפריש חטאת ר' יוחנן אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו רשב''ל אומר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו. כלומר שאכל שלשה זיתים בהעלם א' ונודע לו על השנים וכסבור שלא היו אלא שנים והפריש עליהן חטאת ואח''כ חזר ונודע לו על השלישי ר' יוחנן סבר דשוב אינו מביא קרבן על השלישי דמכיון שכולן בהעלם א' אכלן וחטא אחד הוי וכשנודע לו על השנים והפריש קרבן נתכפר לו על הכל והשתא מקשי דר' יוחנן אדר' יוחנן דבזה אמר דכשהוא סבור שהן שנים והויא כנסתפק לו על השלישי ואם אח''כ כשחזר ונודע לו שודאי אכל אף השלישי אין הולכין אחר הידיע' אחרונה של ודאית אלא אמרי' דהואיל בתחילה כשהיתה לו ידיעת ספק על השלישי ונתכפר במקצת החטא כשהפריש קרבן על השנים נתכפר כולו ואפי' על השלישי:

וכא הוא אומר הכין. והכא בהא דחמשה זיתים דלעיל אמר דאין ידיעות ספק קובעת ואין נחשבין לכלום אלא הולכין אחר הידיעה אחרונה שנודעה לו בידיעה ודאית על כולן וקשיא דידיה אדידיה:

לא אמר ר' יוחנן. ומשני דלא דמי האי להא דלעיל דלא קאמר שאין הולכין אחר הידיעה האחרונה של ודאי אלא בידיעה אחרונה בכה''ג דאין בה שום חיוב קרבן משום שכבר כפר מקצת החטא בידיעת השנים בתחילה ונתכפר כולו ושוב אין בידיעה האחרונה כלום ולא הוי טעמיה דר' יוחנן דידיעת ספק של שלישי הויא ידיעה אלא אדרבה ס''ל דאין ידיעת ספק כלום ועיקר טעמיה מפני שידיעה אחרונה לאו ידיעה הוי אבל התם בחמשה זיתים דאין בידיעת ספק כלום הלכך כשנודע לו באחרונה ידיעה ודאית על כולן היא הידיעה שמביאה אותו לידי קרבן ולפיכך הויא ידיעה והולכין אחריה ולעולם קסבר ר' יוחנן דאין ידיעת ספק קובעת לחטאת בשום מקום:

Shvouoth

Daf 9b

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל סְפֵיק רְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵיקוֹ טָהוֹר. וְאֵין מַתִּירִין לוֹ לַעֲשׂוֹת. וְהָתַנִּינָן. כָּל סָפֵק הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה טָהוֹר לְחַטָּאת וְכָל הַתָּלוּי לִתְרוּמָה נִשְׁפָּךְ לְחַטָּאת. אֵין תָּלוּי בַחַטָּאת אֶלָּא אוֹ טָמֵא מַמָּשׁ אוֹ טָהוֹר מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי זֵירָא. מַתְנִיתָא בְדָבָר שֶׁאֵינוֹ בָא מַחְמַת הַזֶּבַח. מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּדָבָר שֶׁבָּא מַחְמַת הַזֶּבַח. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם עָבַר וְעָשָׂה טָהוֹר. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן אָמַר. עָבַר וְעָשָׂה טָמֵא. וָכָא אָמַר. עָבַר וְעָשָׂה טָהוֹר. כָּאן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כָּאן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲפִילוּ תֵימַר כָּאן וְכָאן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רֵישׁ לָקִישׁ מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. נָזִיר שֶׁנִּיטְמָא בְטוּמְאַת קֶבֶר הַתְּהוֹם. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. 9b וְהָא רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִשּׁוּם סְפֵיק יְדִיעָה כִּידִיעָה. וַאֲפִילוּ רִאשׁוֹנָה בְשֶׁרֶץ וּשְׁנִייָה בְמֵת. הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר וְהַשְּׁנִייָה מִשֶּׁנִּתְגַּייֵר. הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וּשְׂנִייָה מִשֶּׁהֵבִיא.

Traduction

R. Yohanan dit: en cas de doute d’une impureté survenue sur la voie publique (37)Cf. B., Avoda Zara, 36., l’homme reste pur; seulement, en principe, on ne l’autorise pas à user des puretés sans prendre un bain. Mais n’a-t-on pas enseigné (38)Para, 11, 2.: Tout cas douteux, qui au point de vue de l’oblation reste pur, sera aussi considéré pur pour la dispense du sacrifice expiatoire; mais lorsqu’en fait d’oblation on laisse l’objet suspendu (sans le manger, ni le brûler), si cela arrive en un cas passible du sacrifice d’expiation, on devra rejeter l’objet; car, sous ce dernier rapport, il n’y a pas lieu de procéder à la suspension par doute, et l’objet sera ou tout à fait pur, ou tout impur (puis donc qu’en cas de doute sur l’impureté l’objet est déclaré tout à fait pur, s’il survient dans la rue, pourquoi R. Yohanan n’autorise-t-il pas celui qui est soumis au doute à user en principe des puretés)? Dans l’enseignement précité, répond R. Zeira, il s’agit d’objets ne provenant pas du sacrifice même (mais de puretés relatives aux cendres d’aspersion, ou à l’eau consacrée); tandis que R. Yohanan n’autorise pas en principe l’impur douteux à user de la pureté touchant le sacrifice même. Toutefois, tous sont d’accord (en l’un et l’autre cas précités) qu’en cas de fait accompli, les puretés restent intactes en l’état. —Est-ce que R. Yohanan ne se contredit pas? Ailleurs (pour une impureté cachée, près de laquelle un Nazir a passé), il est d’avis qu’en cas de fait accompli l’homme contaminé par doute devient impur, tandis qu’ici il déclare qu’un tel reste pur? Ailleurs, il s’agit du doute sur l’impureté dans un bien privé; tandis qu’ici R. Yohanan parle d’un tel cas arrivant sur la voie publique. D’ailleurs, en supposant que l’un et l’autre enseignement traite d’un doute survenu sur la voie publique, il faut signaler la contradiction des divers avis de Resh Lakish (39)Il est d'avis ici qu'en cas de doute d'impureté il y a culpabilité, et ailleurs il annule le cas douteux., aussi bien que de ceux de R. Yohanan. Or, il y a discussion entre eux sur le cas d’un Nazir devenu impur par un cadavre caché sous le sol (40)V. (Pessahim 7, 7).: selon Resh Lakish, le Nazir ne sera pas tenu par ce doute de se faire raser pour renouveler sa période de pureté; selon R. Yohanan, le Nazir y sera astreint (donc, la contradiction entre les avis divers de Resh Lakish subsiste, même s’il s’agit partout de doute survenu sur la voie publique). L’avis émis plus haut par R. Yohanan (au sujet de l’homme qui a suivi 2 sentiers dont l’un est impur) est basé sur l’assimilation d’une connaissance douteuse à une vraie, lors même que le premier doute porte sur le contact d’un reptile et le second sur le contact plus grave d’un mort, ou si l’on doute d’abord d’en avoir mangé avant la conversion au judaïsme et ensuite d’en avoir mangé après cette conversion, ou bien d’en avoir mangé avant l’adolescence (duo pilos), ou après cet état.

Pnei Moshe non traduit

כל ספק רשות הרבים ספיקו טהור. כל ספק טומאה שאירעה בר''ה ספיקו טהור דהלכתא גמירי לה:

ואין מתירין לו לעשות. אם בא לימלך אין מתירין לו לכתחלה לעשות טהרות ואומרין לו רד וטבול אלא שאם עשה טהרותיו טהורין כדאמר לקמן:

והתנינן. בפ' י''א דפרה כל הספק הטהור לתרומה אותן שמנאו חכמים בפ''ד דטהרות מה שטיהרו בספקות לענין תרומה וקחשיב התם ג''כ ספק ר''ה טהור:

טהור לחטאת. אם אירע זה הספק לגבי חטאת ג''כ טהור הוא:

וכל התלוי לתרומה. כגון באלו הספיקות ששנינו שם ששורפין עליהן את התרומה ואם יש בו ג''כ ספק מגע דה''ל ספק ספיקא ספק נגע ספק לא נגע ואת''ל נגע ספק טמא ספק טהור דקי''ל אם נולד זה בתרומה תולין לא אוכלין ולא שורפין:

נשפך לחטאת. אם נולד כיוצא בו לחטאת ישפך האפר או המים המקודשין וכדמסיים ואזיל מפני שזהו הכלל אין דין תלוי בחטאת אלא או טמא ממש או טהור ממש ושמעת מינה דכל ספק טומאה בר''ה כטהור ממש מחשבינן ליה דאי לאו הכי היכי הוי מטהרינן לה גבי חטאת וקשיא לר' יוחנן דאמר אין מתירין לו לעשות לכתחילה:

מתניתא. דמשויא לי' כטהור ממש לגבי חטאת בדבר שאינו בא מחמת הזבח עצמו אלא באותן טהרות השייכין לאפר או למים המקודשים וכי קאמר ר' יוחנן אין מתירין לו לכתחילה לעשות באותן טהרות השייכים לזבח עצמו קאמר כלומר בפרה עצמה מה שצריך לשמרה בטהרה כדתנן בפ''ג דפרה:

הכל מודין. כלומר בין מה ששנינו במתני' בין מה דמחלק ר' יוחנן דבדבר הבא מחמת הזבח אין מתירין לו לעשו' מודה הוא שאם עבר ועשה טהורין הן הטהרות:

תמן אמר עבר ועשה טמא. לקמן בפלוגתא דנזיר שנטמא בקבר התהום דשמעינן לר' יוחנן דמחמיר בספק טומאה וס''ל דהנזיר מגלח עליה אלמא כטומאה ודאית משוי לה ואפי' בדיעבד הטהרות טמאין והכא אמר דוקא לכתחילה אין מתירין לו לעשות אבל אם עבר ועשה טהור:

כאן ברשות היחיד. גבי נזיר שנטמא בקבר התהום שהוא ברה''י מיירי דהויא לה ספק טומאה ברה''י הלכך ספקו כודאי משוי לה אבל הא דלעיל דקאמר עבר ועשה טהור בספק טומאה ברשות הרבים הוא:

ואפילו תימר כאן וכאן ברשות הרבים. וקאמר הש''ס דלמאי דס''ד מעיקרא דכאן וכאן בר''ה מיירי ולא קשיא לך אלא דר' יוחנן אדר''י בתמיה:

מחלפא שיטת ר''ל מחלפה שיטת ר' יוחנן. כלומר הא דר''ל אדר''ל נמי קשיא כמו דקשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דהא שמעינן ליה לריש לקיש לעיל דחמירא ליה ספק טומאה דס''ל אפי' ספק טמא וספק טהור חייב אם יש כאן העלם מקדש כדמפרש ר' בון בר חייה למילתי' מדקאמ' הכי אליבא דר' ישמעאל אלמא הכי סבירא ליה והא בפלוגתא דלקמן שמעינן לר''ל דמקל בספק טומאה וס''ל דאין הנזיר מגלח עליה:

דאיתפלגון. השתא מייתי היכא איתמר פלוגתייהו גבי ספק טומאה:

בטומאת קבר התהום. כל לשון טומאת התהום שבש''ס לשון ספק ומכוסה הוא כתהום הזה שאינו גלוי:

ר''ל אמר אין הנזיר מגלח. עליה תגלחת הטומאה להיות סותר את הקודמין מפני שטומאה בספק היא:

ור' יוחנן אמר הנזיר מגלח. על טומאת התהום וכדתנן בפ''ט דנזיר דעד שלא גילח תגלחת הטהרה אפילו טומאת התהום סותר בנזיר. ועד השתא אסוקי מילתא דלעיל היא דנהי דר' יוחנן אדר' יוחנן מצית לשנויי דכאן בספק טומאה ברה''י מיירי מיהו דר''ל אדר''ל קשיא ואפי' אי מוקמית לה כאן וכאן בר''ה ולא משני מידי:

והא ר' יוחנן אמר וכו'. מילתא באנפי נפשא היא וכמו גופא הא דאמר ר' יוחנן לעיל דטעמא דברייתא דשני שבילין משום ספק ידיעה כידיע' הוא ומפרש הש''ס דלכל מילי מחשבינן הכא לספק ידיעה כידיעה ודאית כדנקט ואזיל:

ואפי' ראשונה בשרץ ושנייה במת. האי ראשונה ושניה דקאמ' הכא וכן באינך דלקמיה אספק שנסתפק לו מיתפרשא וכלומר אפי' יש כאן אלו הספקות ספק הראשון שמא בשרץ נטמא ספק השני שמא במת נטמא ונפקא מינה למ''ד לקמן דבעינן עד שידע באיזו טומאה נטמא אי במת איטמי או בשרץ איטמי וקמ''ל דהשתא דאמרינן ספק ידיעה כידיעה ואפי' לא נודע לו אלא מספק טומאה הוי כידיעה והכא נמי אפי' ספק הוא לו אם בשרץ נטמא או במת נטמא הוי כידיעה:

הראשונה עד שלא נתגייר וכו'. ה''נ ספק מיתפרשא ולענין אשם תלוי קאי וכדאמרי' בהאי תלמודא בפ''ג דהוריות אכל כזית חלב ספק עד שלא נתגייר ספק משנתגייר ספק עד שלא הביא שתי שערות ספק משהביא שתי שערות מביא אשם תלוי. והיינו נמי דקאמר הכא הראשונה כלומר ספק הראשון אם עד שלא נתגייר אכל ספק השני אם משנתגייר אכל וכן עד שלא הביא שתי שערות ומשהביא כלומר כמו דאמרינן התם לענין אשם תלוי ה''נ הכא גבי ידיעות הטומאה אם הספק הוא באיזו טומאה שנטמא הוי ספק ידיעה כידיעה:

נִיטְמָא בְמֵת וְיָדַע בְּשֶׁרֶץ וְלֹא יָדַע. אֵין שֵׁם טוּמְאָה קַלָּה אֶצֶל טוּמְאָה חֲמוּרָה. נִיטְמָא בְמֵת וְלֹא יָדַע. בְּשֶׁרֶץ וְלֹא יָדַע. וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לֹו עַל הַשֶּׂרֶץ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ עַל הַמֵּת. מִפְּנֵי שֶׁנּוֹדַע לוֹ עַל הַשֶּׁרֶץ תְּחִילָּה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ טוּמְאָה קַלָּה אֶצֶל חֲמוּרָה. אוֹ מִפְּנֵי שֶׁקָּֽדְמָה לְטוּמְאַת הַמֵּת תִּדְחֶה לְטוּמְאַת שֶׁרֶץ וְלִידִיעָתָהּ. וְאֵין שֵׁם לְטוּמְאָה קַלָּה אֶצֶל טוּמְאָה חֲמוּרָה. נִטְמָא בְמֵת וְיָדַע בְּשֶׁרֶץ וְלֹא יָדַע וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. בְּהֶעֱלֵימוֹ שֶׁל מֵת חַייָב. בְּהֶעֱלֵם שֶׁרֶץ פָּטוּר. יָרַד לִטְבּוֹל מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה וְנִסְמְכָה לֹו טוּמְאָה קַלָּה עָֽלְתָה לֹו טוּמְאָה קַלָּה לֵיידָא מִילָּה. שֶׁאִם טָבַל וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ פָּטוּר.

Traduction

– Si un individu sait être devenu impur par un mort, puis il l’est devenu par un reptile sans le savoir (ensuite, ayant oublié la première impureté, il va au Temple); certes l’impureté légère disparaît auprès de l’impureté grave, que l’on a connue d’abord (et le sacrifice est dû). Mais quelle est la règle lorsque ayant ignoré l’impureté survenue d’abord au contact d’un mort, l’homme devient impur par un reptile sans le savoir, puis ayant eu conscience de cette dernière impureté qui lui échappe, il entre au Temple, après quoi il apprend avoir été déjà impur par un mort? Dira-t-on qu’en raison de la connaissance initiale de l’impureté légère par reptile qui a échappé ensuite, le sacrifice est dû, ou en est-on dispensé en raison de ce que le fait grave de l’impureté par un mort a eu lieu en réalité d’abord, qu’il repousse l’impureté légère par reptile et sa connaissance, de sorte que celle-ci disparaît devant l’autre plus grave, et l’homme ne serait pas coupable? (question non résolue). Si quelqu’un devant impur par un mort le sait, puis l’est par un reptile sans le savoir, et entre au Temple oubliant l’impureté survenue par un mort, il est coupable s'il ne sait plus avoir été impur par un reptile (ce qu'il a su un moment), il est dispensé du sacrifice.

Pnei Moshe non traduit

נטמא במת וידע. שמעתתא באנפי נפשייהו נינהו וכלומר הא ודאי פשיטא לן שאם נטמא במת וידע מן הטומאה וחזר ונטמא בשרץ ולא ידע ונעלמה ממנו טומאת המת ונכנס למקדש:

אין שם טומאה קלה אצל טומאה חמור'. בהא ודאי אע''ג דלא ידע בתחילה מטומאת שרץ מיחייב הוא על העלם טומאה במת שהיתה לו ידיעה בתחילה דאין שם טומאה קלה משרץ כלום אצל טומאה חמורה של מת דקלה בכלל חמורה היא והולכין אחר החמורה והא לא הוה צריכא למימר אלא משום סיפא דלקמיה נקט לה:

נטמא במת ולא ידע. כי קמיבעי' לן היכא דלא נודע לו מטומאת מת וחזר ונטמא בשרץ ולא נודע לו ואח''כ נודע לו על טומאת השרץ ונעלמה ממנו ונכנס למקדש בהעלמה זו ואחר כך נודע לו על טומאת המת מהו:

מפני שנודע לו על השרץ תחילה. כלומר מי אמרינן דהואיל שנודע לו על השרץ תחילה. הרי כאן כמי שיש לה עיקר להטומאה הקלה ואע''פ שהיא אצל חמורה מפני שנודע לו עליה בתחילה ואחריה אנחנו הולכין ואם חזר ונעלמה ממנו אחר הידיעה ונכנס למקדש חייב:

או מפני שקדמה לטומאת המת. או דילמא נימא הואיל ואע''פ כן טומאת המת היא שקדמה תדחה לטומאת שרץ ולידיעתה שאין טומאת השרץ שנטמא אח''כ כלום מכיון שכבר נטמא הוא בטומאה חמור' ממנה ולא לידיעתה של טומאת השרץ כלום שנלך אחריה שהרי קדמה לה החמורה ואין שם לטומאה קלה אצל החמורה וכיון שנכנס למקדש קודם שנודע לו על טומאת המת החמורה שהיא העיקר ואחריה אנו הולכין הוי כמי שלא היתה לו ידיעה בתחילה ופטור. ולא איפשיטא:

נטמא במת וכו'. האי מילתא הוי כעין פשיטותא דלעיל ותני והדר מפרש לה. א''נ דקמ''ל דטעמא דלא נודע לו מטומאת שרץ כלום והלכך אם נכנס למקדש בהעלמו של מת הוא. דחייב שהיתה לו ידיעה בתחילה ואם בהעלמו של שרץ כלומר שאין כאן אלא העלמו של שרץ ועדיין הוא בהעלמו פטור שהרי לא היתה לו ידיעה בתחילה מטומאה זו ומטומאה של מת לא נעלם ממנו והוי מזיד על טומאת המת ופטור מקרבן אבל אם היתה לו ידיעה על טומאה של שרץ וחזר ונעלם ממנו טומאה זו וטומאת המת לא נעלמה ממנו ונכנס למקדש היה חייב ואע''פ שיש כאן עוד טומאת מת החמורה לא אמרינן הכא אין שם של טומאה קלה כלום אצל החמורה דמכיון דלא נעלם ממנו החמורה אין חיוב קרבן שייך כלל אצלה ומתחייב בידיעתה והעלמה של הקלה:

ירד לטבול מטומאה חמורה. כגון שנטמא במת וכיוצא בו מן הטומאות החמורות ובתוך כך שירד לטבול נסמכה לו עוד טומאה קלה שנטמא מנבילה ושרץ וכיוצא בהן:

עלתה לו טומאה קלה. כדמפרש ואזיל:

ליידה מילה. לאיזה דבר:

שאם טבל. בשביל טומאה החמורה עלתה לו הטבילה ג''כ בשביל טומאה הקלה אע''פ שבשעת הטבילה לא נודע לו מטומאה הקלה ואם נכנס למקדש פטור ומשום הסיפא נקט לה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source